החלטה בתיק ה"פ 362/07 - פסקדין

1.      המבקשת  הגישה תובענה בדרך של המרצת פתיחה ובה מתבקש בית המשפט ליתן פסק הדין המצהיר כי היא רכשה מהמשיבה את הזכויות בדירת המגורים ברח' שאול אביגור 7 בתל אביב הידועה כחלקה 23/3 בגוש 6620 (להלן: "הדירה"). בד בבד הגישה המבקשת את הבקשה נשוא החלטתי זו בה מתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני האוסר על כל עסקה בדירה ובכלל זה הליכי פינוי המבקשת ומי מטעמה מהדירה, עד למתן פסק דין בתובענה.

2.      בין המבקשת לבין המשיבה נחתם ביום 31.5.06 הסכם לפיו מכרה המשיבה את הדירה למבקשת תמורת הסך 310,000 דולר (להלן: "ההסכם"). על חשבון התמורה שילמה המבקשת למשיבה סך של 70,000 דולר, כאשר היתרה היתה אמורה להיות משולמת במעמד מסירת החזקה שנקבעה ליום 1.7.06. עוד הוסכם כי המבקשת תקבל את המפתחות של הדירה לשם ביצוע שיפוצים. המבקשת אכן קיבלה את מפתחות הדירה כמוסכם, אך טרם שילמה את יתרת התמורה.

3.      בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות בעקבותיהם ביטלה המשיבה את ההסכם והגישה תביעת פינוי לבית משפט השלום בתל אביב יפו בת.א. 53954/06 (להלן: "תביעת הפינוי").

4.      בדיון בתביעת הפינוי ביום 14.12.06, במסגרת דיון בבקשה לסעד זמני, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה תשלם המבקשת למשיבה את יתרת התמורה בתוספת ריבית וזאת עד ליום 14.2.07. עוד הוסכם כי בקרות האמור, יועבר הנכס על שם המבקשת וצו המניעה שניתן כנגד המבקשת לבקשת המשיבה יוסר.  הוסכם בנוסף שאם לא תשולם יתרת התמורה, יפונה הנכס על ידי המבקשת וכל מי מטעמה וכן ישולם למשיבה פיצוי בסך 31,000 דולר או 10,000 דולר לשבוע, הגבוה מבין השניים, בצירוף שכ"ט. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין  ובמסגרתו אף חוייבה המבקשת בתשלום הוצאות ושכ"ט (להלן: "הסדר הפשרה").

5.      לטענת המבקשת היא פעלה להשגת משכנתא בסך של 1 מיליון ש"ח אשר תהווה כיסוי לתשלום יתרת התמורה ולמצער מרביתה. לדידה, היא הצליחה לקבל את הסכמת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק"), למתן המשכנתא. אישור עקרוני ניתן ביום 14.2.07 שהותנה בהמצאת ערבים כאשר הבנק הודיע שאישור סופי ינתן תוך ימים ספורים. אכן למחרת ובעקבות לחצים שהפעיל בעלה של המבקשת על הבנק, ניתן ביום 15.2.07 האישור הסופי של הבנק למתן המשכנתא. העיכוב במתן האישור הסופי נבע מדרישת הבנק להמיר את הערבים שהומצאו על ידי המבקשת, בערבים אחרים. עו"ד בן ציון באיער, מטעם המבקשת, התייצב במשרד באת כוח המשיבה עם המחאות על סכום התשלומים שחוייבה המבקשת לשאת בהם, מעבר ליתרת התמורה, המהווים את הריבית בסך 13,140 דולר וכן הוצאות ההליך בסך 7,000 ש"ח. ב"כ המשיבה, סירבה לקבל את ההמחאות והגישה תיק הוצאה לפועל למימוש הסדר הפשרה ופינוי המבקשת וזאת מהטעם שחלף המועד לביצוע התחייבויות המבקשת לפי הסדר הפשרה. המבקשת פנתה ביום 15.2.07 לבית המשפט השלום בתל אביב יפו, שדן בתביעת הפינוי, בבקשה להאריך ביום אחד את המועד לביצוע הסדר הפשרה. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט  ביום 22.2.07.

בנסיבות אלה, הוגשה הבקשה שלפני.

6.      המבקשת טוענת כי לאור האמור לעיל יש מקום ליתן את הצו המבוקש תוך שמצביעה על כך שהתנהגות המשיבה שסירבה להאריך המועד לתשלום ביום אחד בלבד נגועה בחוסר בתום לב. זאת ועוד, היא עשתה כל שנדרש אך מנסיבות שאינן תלויות בה, נמנע ביצוע התשלום ביום. המבקשת גם מפנה לשיקולי מאזן הנוחות, באופן שאם לא ינתן הצו והדירה תמומש, יגרום הדבר למצב בלתי הפיך זאת לעומת הנזק הפחות שייגרם למשיבה אם ינתן הצו.

7.      המשיבה טוענת כי קיים פסק דין חלוט שלא בוצע, הסדר הפשרה ומכוחו אין המבקשת זכאית לסעד נשוא העתירה וממילא לצו הזמני. לטעמה, דינה של המבקשת כדין פולשת ומתן הצו יהיה בבחינת פרס למעוול. זאת ועוד, הבקשה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים תוך שהוסתרו מסמכים ועובדות רלבנטיות. לעמדת המשיבה היא באה פעם אחר פעם לקראת המבקשת ונתנה בידה שהות לתקן את ההפרות אך זו לא השכילה לנצלן ואין מקום לבוא לקראתה שוב. מוסיפה וטוענת המשיבה כי האישור של הבנק שהוצג בעת הרלבנטית על ידי המבקשת בדבר מתן המשכנתא אינו אישור סופי אלא אישור עקרוני בלבד, ואין די בו כדי לבצע את הסדר הפשרה.

8.      בדיון שהתקיים היום במעמד הצדדים, הציגה המבקשת אישור עדכני של הבנק לפיו הוא מוכן להעמיד באופן עקרוני את ההלוואה למבקשת בסך 1 מיליון ש"ח שיוכל להוות מקור לתשלום מרבית יתרת התמורה. עוד נמסר מפי ב"כ המבקשת שאין מניעה גם לשלם לאלתר את סכום הריבית בגין אי תשלום היתרה במועד, כמו גם ההוצאות שהושתו במסגרת הסכם הפשרה.

המשיבה סבורה כי חרף האמור, אין המבקשת זכאית לסעד מהטעמים שפורטו בין היתר לעיל.

9.      לאחר שעיינתי בבקשה הנתמכת בתצהיר המבקשת וכן בתגובה אשר נתמכה בתצהיר של באת כוח המשיבה, הגעתי למסקנה כי יש מקום ליתן את הצו המבוקש:

ההלכה הפסוקה מורה כי לשם מתן צו זמני, על המבקש להוכיח שני אלה:

" לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד - סיכויי התביעה העיקרית, או למצער - אם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני - מאזן הנוחות בין הצדדים".

(רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו (1) 529, 533. עוד ראה ספרו של השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמוד 484 ואילך).

10.       זכות לכאורה

סבורני, כי לשלב זה של ההליך הונחה תשתית לפני בית המשפט ממנה עולה כי קיימות ראיות מהימנות מספקות לכאורה בדבר עילת תביעה.

אפנה תחילה לאישור העקרוני לקבלת המשכנתא שניתן ביום 14.2.07 שהיה בו כדי לכסות את רוב רובה של יתרת התמורה במועד שנקבע לביצוע ההתחייבויות של המבקשת לפי הסכם הפשרה. עוד אפנה לאישור הסופי למתן המשכנתא מיום 15.2.07, מבלי להתעלם כי הוא ניתן יום לאחר המועד שנקבע בהסדר הפשרה לתשלום. מאלה עולה כי לכאורה הייתה בידי המבקשת אפשרות לשלם את יתרת התמורה באיחור של יום מהמועד הקבוע. לפיכך יש מקום לבחון במסגרת הראיות, מהן הנסיבות שמנעו את ביצוע התשלום במועד ובאופן שאם יתברר שאלו לא היו בשליטתה, יתכן ויהיה מקום לקבל את תביעתה. זאת ועוד, המבקשת לא ישבה על הגדר אלא שעה שראתה שקיים קושי בקבלת האישור, פנתה מיד לבית המשפט להאריך את המועד ביום וההחלטה בעניין ניתנה בעבור מספר ימים.

בנסיבות אלה, קיימת איפוא תשתית שיש בה לתמוך בבקשת המבקשת והיא טעונה בירור האם עשתה הכל כדי לבצע את התשלום במועד ורק מנסיבות שאינן בשליטתה, חל עיכוב, כאשר יש להביא בחשבון שהעיכוב הינו בן יום אחד בלבד.

טעם נוסף למתן הצו, בשלב זה ומבלי שיהיה בכך להביע עמדה לגופו של עניין הינו הבאה בחשבון של התנהגות המשיבה שעה שסירבה להמתין לקבלת יתרת התמורה למשך יום אחד בלבד, למרות שהוצג לפניה אישור עקרוני של הבנק למתן המשכנתא, וכן שניתנו לה השיקים לתשלום הריבית וסכום ההוצאות, תוך בחינת זכותה לקיום דווקני של הוראות ההסכם אל מול הוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.